מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן ואח'

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

לפני תביעה לתשלום סך של 3,865 ₪, בגין תאונה לה אחראי, על פי הטענה, הנתבע 1. מכתב התביעה עולה כי הנתבעת 2 הכירה באחריותה לתאונה, אך סירבה לפצות את התובעת, אשר שילמה לנתבע 1, בגין מלוא הנזקים.

מכתב ההגנה עולה כי ביום 19.12.12 נשלחה על ידי הנתבעת בקשה להשלמת מסמכים, אולם התובעת לא השיבה לבקשה, ובחרה להגיש תביעה לבית המשפט.

למרות ששילמה הנתבעת 2 לתובעת את סכום הנזק העיקרי, כפרו הנתבעים בכתב ההגנה באחריותו של הנתבע 1 לתאונה.

לכתב ההגנה צורף מסמך, ממנו עולה כי הנתבעת העריכה את ערך הרכב על סך של 31,478 ₪, במקום סך של 34,320 ₪, כפי שהעריך שמאי התובעת. חישוב שונה של ערך הרכב, על ידי הנתבעת, נובע מחקירה אודות עברו הביטוחי של הרכב, אשר העלתה כי בעברו תאונה, בגינה נקבעה בעבר ירידת ערך בשיעור של 2%. עוד נטען במסמך, כי היה מקום להפחית מערך הרכב, בגין היותו רשום על שם חברת השכרה, סכום בשיעור של 27% מערכו, במקום 22%, כפי שהופחת על ידי השמאי. במסמך נכתב כי במידה ויוצג מידע אחר, ניתן לבחון בשנית את חישוב ערך הרכב. עוד נטען כי היה על התובעת לנכות סך של 700 ₪ בגין אגרת רישוי. במסמך לא עלתה מחלוקת על שווי השרידים.

מחוות דעת השמאי, אשר צורפה לכתב התביעה, עולה כי ערך הרכב עמד על סך של 44,000 ₪, ממנו ניכה השמאי 22% בערך של 9,680 ₪, והעמיד את שווי הרכב על סך של 34,320 ₪. מסכום זה ניכה השמאי סך של 3,520 ₪, והעמיד את שווי הפיצוי, על סך של 30,800 ₪, ובתוספת שכ"ט שמאי בסך של 600 ₪ - סך של 31,400 ₪.

הנתבעת שילמה לתובעת סך של 27,258 ₪ - סכום אשר לא היה שנוי במחלוקת.

שמאי התובעת העיד בבית המשפט ואמר כי לא ידע כי לרכב היו תאונות קודמות. לדבריו לא ערך בירור מקיף בשאלה. עוד אמר השמאי כי הגיע למסקנה לפיה יש לנכות מערך הרכב, על פי המחירון, סכום בשיעור של 22% ולא 27%, שכן הרכב היה בבעלות חברת השכרה, ולאחר מכן בבעלות נהג התובעת. במקרה כזה, קובע המחירון כי שיעור הפחתה בערך הרכב יעמוד על 22%.

לגבי שווי השרידים, העיד השמאי ואמר, כי למיטב ידיעתו – קיבל בעל הרכב, עבור השרידים, את הסכום כפי שהומלץ על ידו, בסך של 3,520 ₪.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את השמאי, ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

דינה של הטענה, לפיה היה על התובעת לנכות 700 ₪ מתוך הפיצוי בגין אגרת רישוי חלקית, להידחות. לא מצאתי להידרש לשאלה האם רשאית המבטחת לנכות מסכום הפיצוי אותו שילמה למבוטחה את סכום אגרת הרישוי היחסית, לתקופה שבין יום התאונה ועד למועד פקיעת רישיון הרכב, שכן אין המדובר בסכום, אשר שולם למבוטח בכפל, המקנה זכות לנכותו מתוך סכום הפיצוי. שווי הפיצוי, אותו שילמה התובעת למבוטחה, ואותו תובעת היא מצד ג' הם הנתבעים, הינו בגין ערך הרכב, לו נגרם אבדן מוחלט כתוצאה מהתאונה, וזאת בניכוי גורמים המפחיתים מערכו, וכן סכום הכסף אותו קיבל בתמורה לשרידים.

בכל הנוגע לשרידי הרכב – לא מצאתי להידרש לשאלה אם הומצאה חשבונית, שכן הסכום שולם לתובעת על ידי הנתבעת ללא מחלוקת.

בנוגע לערך הרכב, אשר היה במקורו רכב השכרה – טענת הנתבעת, לפיה היה על השמאי לנכות משווי הרכב סכום בשיעור של 27% נעדרת כל בסיס. מקובלת עלי עדותו של השמאי, לפיה נהוג להפחית סכום בשיעור של 27% במקרים בהם הרכב עבר ידיים נוספות. השמאי הסתמך על האמור ברישיון הרכב, לפיו היה הרכב, רכב השכרה, ולאחר מכן עבר לידי המבוטח של התובעת, וקבע כי בנסיבות אלה, ההפחתה המקובלת עומדת על שיעור של 22%. הנתבעת לא צירפה כל חוות דעת שמאי, ממנה ניתן היה להסיק אחרת. הנתבעת עצמה יכולה הייתה לברר את שאלת מספר הבעלים ברכב, על סמך רישיון הרכב. במצב דברים זה, מקובלת עלי הערכתו של השמאי, אשר ניכה מערך הרכב סכום בשיעור של 22%.

בכל הנוגע לטענה, לפיה לא ערך השמאי כל בדיקה בנוגע לעברו הביטוחי של הרכב – הרי שאני סבורה כי היה על השמאי, שכתב חוות דעת מומחה, באשר לשווי הרכב, לברר, כמיטב יכולתו, האם לרכב היו תאונות קודמות, שגרמו להפחתה בערכו, שיקול אותו עליו לקחת בחשבון בהערכת שווי הרכב. עם זאת, חקירה שביצעה הנתבעת העלתה כי הרכב אכן עבר תאונה קודמת, והתובעת אכן הפחיתה סכום זה, מהסכום אותו תבעה.

לטענת ב"כ הנתבעים, עמד סכום ההפחתה על סך של 686 ₪ במקום על סך של 880 ₪. הצדק בנקודה זו עם ב"כ התובעת. לדבריו, אכן נגרמה לרכב בעבר ירידת ערך בשיעור של 2%. במצב דברים זה, היה מקום לחשב את ירידת ערך הרכב בשיעור 2%, מערך הרכב, לאחר ניכוי הסכום בגין היותו רכב השכרה - סך של 34,320 ₪, דהיינו – 686 ₪, מה שהיה מעמיד את שווי הרכב על סך של 33,634 ₪. אף לו ירידת הערך נגרמה בעת שעמד שווי הרכב על סך של 44,000 ₪, הרי שלאחר ההפחתה בת 2% היה עומד ערך הרכב על סך של 43,120 ₪, ממנו היה על השמאי לנכות סכום בשיעור של 22% - כך שערך הרכב היה עומד על סך של 33,634 ₪.

לטענת ב"כ הנתבעים לא היה על התובעת להגיש את תביעתה, אלא לשלוח לנתבעת מסמכים המבססים את תביעתה לתשלום פיצוי. כאמור, לא מצאתי בסיס לטענה לפיה היה על התובעת לקזז מתשלום הפיצוי למבוטח סך של 700 ₪ בגין אגרת רישוי יחסית. עוד קבעתי כי חוות דעתו של השמאי, באשר לערך הרכב, אשר היה רכב השכרה, מקובלת עלי, והיה על הנתבעת לשלם לתובעת את הפיצוי בהתאם לחישוב זה. באשר לטענה לפיה היה על השמאי לברר אם עבר הרכב תאונות קודמות – הרי שאף אם יש בה ממש, הרי שהתובעת לא עתרה לחייב את הנתבעים בתשלום אותם 2%, אשר הופחתו מערך הרכב.

מכל האמור עולה כי ערך הרכב, לאחר ניכוי 2% ממחירו, וסכום נוסף בשיעור של 22%, עומד על סך של 33,634, ובניכוי סך של 3,520 – סכום אותו קיבל נהג התובעת עבור השרידים, עומד על סך של 30,114 ₪. בתוספת סך של 600 ₪ - שכ"ט השמאי ובניכוי סך של 27,258 ₪, אשר שולמו על ידי הנתבעים לתובעת, עומד סכום הפיצוי על סך של 3,456 ₪, אותו ישלמו הנתבעים לתובעת, בצירוף הפרשי הצמדה החל מיום 11.11.12, ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת סכום האגרה, כפי ששולמה, הוצאות עדותו של השמאי, בסך של 750 ₪ ושכר טרחת עו"ד, בסך של 1,250 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.